גן-שעשועים הוא מקום שכל ילד אוהב לבוא אליו.
העצים והשיחים משרים אוירה נעימה ונינוחה. אין צורך להזהר ממכוניות והמרחב גם אם אינו גדול נותן טווח משחק ברור.
המתקנים השונים מגוונים. אפשר לשחק עליהם לבד או ביחד. הילד קובע כמה פעמים יחזור על אותה פעולה שבאותו מתקן, והוא גם ימציא לעצמו וריאציות שונות כשירגיש בטחון ושליטה במתקן. יתכן שזה גם יהיה השלב בו ילד מתחיל להשתעמם בגן מסוים: כן, פשוט משום שאין כבר שום אתגר או ענין שם עבורו. הוא צריך חידושים. אבל עד אז, עד השלב שהכל כבר מוכר וידוע לו, הוא מחזק את עצמו פיסית, כי שרירים שונים מופעלים, מתחזקים, וכך גם תחושות האומץ והבטחון.
החזרה בכל פעם לאותו גן-שעשועים, בונה תחושה של בטחון, כי הילד מגיע לסביבה מוכרת.
יחד עם זאת המפגש הוא עם אנשים חדשים ושונים. אנחנו לא יודעים את מי נפגוש היום, ומה יקרה בגן.
כאן המקום שנוצרות סיטואציות שלא יכולנו לצפות.
כאן המקום להגיב באופן ספונטני. אבל ללמוד, לרכוש ולתרגל מאגר של תגובות שונות עם אנשים שונים.
איך מגיבים כשלא רוצים לשחק עם מישהו מסוים בלי להעליב אותו? איך פונים למישהו שאנחנו רוצים לשחק איתו?
מה עושים כשבאמצע משחק משהו מפריע ולא נעים?
מתי, בעצם, אומרים תודה, ומדוע חשוב לדעת לתת מחמאה?
הטעם הנפלא של להרגיש בטוח, מסוגל ויכול, מוכפל ומשולש כשנוצרים שתופי-פעולה, ובסביבת גן השעשועים התנאים הם המתאימים ביותר.
על בסיס מאגר כזה יווצרו כישורים החברתיים שיאפשרו לילד להגיב מתוך בטחון ורוגע למצבים שונים ומשתנים. הרי לכולנו ברור שכמו אצל מבוגרים, גם ילדים המגיבים מתוך לחץ אינם יכולים לשחק מתוך שמחה וההנאה מתקלקלת לכל הנוכחים. ככל שמשחקים יותר, נפגשים יותר ומתורגלים יותר במצבים שונים, כך אנחנו יותר סומכים על עצמנו!
ולתזכורת ושימוש נלהב בכל הזדמנות, הרי הרשימה למשחקי חצר לפניכם...
תופסת,
תופסת צבעים,
מחבואים,
גוגואים,
גולות,
3 מקלות,
חשוקים,
גומי,
דג מלוח,
דלגית,
קלאס,
פוגים,
צלחת מעופפת,
לשחק יחד, לשחק בקבוצה - איזה יופי, איזה כיף....גם בגן, גם בביה"ס ובכלל בכל מקום, אבל... אבל איך מצטרפים לקבוצה? איך יוצרים שתוף פעולה?
כל מה שנכתב כאן ודאי מוכר מאד להורים וחשוב שיהיה מוכר מאד גם לילדים.
אל תשכחו - זה תלוי בכם, כמה תאפשרו זאת, כמה תקחו אותם וכמה
תגבילו את הצפיה בטלביזיה ובמחשב...
בהצלחה, בהנאה ובכיף!
